הכניסה לצוות הרפואי בלבד!
מהן פיסטולות פריאנליות וכיצד מטפלים בהן?
איך נוצרות פיסטולות פריאנליות? כיצד מטפלים בהן? מהם יתרונותיה של הגישה ההוליסטית בהתמודדות עם פיסטולות פריאנליות ומהן הסכנות בטיפולים בלתי מוכחים.
על שאלות אלה ואחרות עונה בפודקאסט נוסף בסדרה, ד"ר מתי וטרמן, מנהל השירות למחלות מעי דלקתיות בבית חולים רמב"ם, ומרצה בכיר קליני בפקולטה לרפואה של הטכניון.
האזנה נעימה!
שכיחות מחלת קרוהן הולכת וגוברת בשנים האחרונות בעולם המערבי, היא פוגעת בעיקר בצעירים וצעירות בשלבים המוקדמים של חייהם (גילאי העשרה והעשרים), כשהמחלה מסוגלת לפגוע בכל רקמה במערכת העיכול, מהפה ועד לפי הטבעת. לפי הטבעת, אשר מטבעו אזור אינטימי ורגיש מאוד, נלווה סימפטום מורכב וכואב הקשור קשר הדוק למחלת קרוהן – מחלה פריאנלית.
מחלה פריאנלית היא מחלה בה מתפתחים סביב אזור פי הטבעת גושים כואבים מתחת לעור, הקרויים מורסות. מורסות אלה, שנוצרו למעשה מדלקת באזור הרקטום, מהוות הצטברות של מוגלה מתחת לעור, תהיינה מלוות בחום גבוה, כשהסבל מגיע בעיקר מהכאבים שבאזור פי הטבעת. הטיפול בעת התפתחות מורסה הוא ניקוזה בניתוח דחוף. הרבה פעמים ניתנת במקביל אנטיביוטיקה.
אולם לארועים כאלה ישנם לפעמים השלכות לטווח הארוך. לרוב, מחלה פריאנלית מתבטאת בפיסטולה, שהינה חיבור לא תקין וקבוע בין אזור הרקטום לעור שמסביב לפי הטבעת, הדומה בצורתה למחילה עם פתח המפריש מוגלה לעור.
לעיתים המורסות הללו נוצרות באזור שמסביב לרקטום, אבל במקום להתנקז אל העור, הן מתנקזות לאיברים שכנים כמו שק האשכים, או לחילופין לאזור הנרתיק ולאיבר המין הנשי. באזורים האלה יכולה להופיע הפרשה מוגלתית, שאם לא תתנקז כמו שצריך, תיצור מורסות בכל פעם מחדש.
פיסטולה פריאנלית יכולה להתפתח גם אצל אנשים שאין להם מחלת קרוהן, אבל היא תחזור בעיקר אצל מי שכן חולה, כשהפיסטולות עצמן נמצאות אצל אחוז גבוה למדי מחולי קרוהן (50% - 30). לחילופין, אצל אנשים שאינם חולים בקרוהן מדובר באירועים שקורים באופן נדיר יחסית.
מטרת הטיפול בפיסטולות היא קודם כל למנוע הצטברות של מורסות חוזרות, אלו כואבות מאוד ויכולות לגרום למצב של זיהום כללי בגוף. הטיפול לכך ייעשה בשיטות כירורגיות – כאשר קיימת מחילה יש לפתוח אותה ולחתוך את העור שמעליה. כתוצאה מכך המחילה תתייבש, תתנקה וגם תיסגר. טיפול זה נקרא חיתוך המחילה (פיסטולוטומיה). לעומת זאת, מתחת לעור של אזור פי הטבעת נמצאים השרירים שאחראים על השליטה על היציאות – שרירי הסוגר האנאלי. במידה וקיימת מחילה שנמצאת מאחורי שרירי הסוגר, ונבצע חתך בשרירים, נפגע בתפקוד של הסוגר. בכך נגרום לאי שליטה על היציאות, שזה כמובן מצב ממנו נרצה להימנע.
אז איך אפשר בכל זאת לסגור את המחילות האלו? המפתח הראשון יהיה באמצעות טיפול בדלקת ברקטום, על ידי מתן תרופות אנטי דלקתיות ממשפחת האימונומודולטורים. עם זאת, אחוזי היעילות שלהן אינם גבוהים (40% - 20). טיפולים אלה, שהיו מקובלים עד לפני כ-10-15 שנה, הוחלפו בטיפול מודרני ויעיל יותר באמצעות מתן תרופות ביולוגיות ממשפחת נוגדי ה - TNF. שילוב של האנטיביוטיקה יחד עם התרופות הביולוגית יכול להפחית את ההפרשה מהפיסטולה בכ- 50%, כשסגירה של פיסטולה נעה בין 30 - 20 אחוזי הצלחה.
שלב נוסף יהיה הליך כירורגי שנעשה בהרדמה כללית – אחרי שמבצעים דימות של אזור פי הטבעת באמצעות MRI או אולטרסאונד של האזור, מזהים בדיוק את הנתיב של הפיסטולה. לאחר זיהוי הנתיב, מעבירים דרכו חוט דק שנקרא חוט סיטון; מבצעים מעין לולאה שיוצאת מן העור, עוברת דרך הנתיב, נפתחת אל הרקטום ומשם בחזרה אל פי הטבעת. לולאה כזאת יכולה לפתור את הצטברות המורסות ואינה כרוכה באי-נוחות משמעותית. כדי לנסות להיפטר מהצורך להישאר עם לולאות חוטים באיזור פי הטבעת, מפותחות כיום מיני פרוצדורות המשלבות טכנולוגיות חדשניות כדי להביא לסגירה מוחלטת ובת קיימא של נתיבי הפיסטולות לטווח הארוך, אלה כוללות הזרקת תאי גזע למקום עם מנת להביא לדיכוי מקומי של הדלקת וליצירת רקמה צלקתית בריאה, החדרת פקקי פיברין ועוד. במחקרים שהתפרסמו לאחרונה נתין להגיע ליעילות משמעותית בסגירת הפיסטולות בשילוב עם תרופות לאחר התערבות כירורגית ב-2/3 מהמקרים. עם זאת, למרות ההתלהבות הראשונית יש לזכור שטיפולים בטכנולוגיות אלה זה הם חדשים למדי ורק הזמן יגיד אם אכן יביא לשינוי המיוחל של סגירת הפיסטולות הפריאנליות לטווח הארוך.
C-ANPROM/IL/ALOFI/0013
מאמרים נוספים:
